הרבה מאיתנו סטרטאפיסטים, או עובדים עם סטארטאפים, מה שאומר שלחלקינו יש מוצרים בידיים. אבל מה מבדיל את המוצר שלנו מאחרים? ומה יעשה את המוצר שלנו לעסק מוצלח עם פוטנציאל ענק?
את הפוסט הזה אני החלטתי לכתוב בעקבות קריאת פוסט בבלוג החדש של איתי אדם. למי שלא יודע, איתי הוא אחד המאסטרים באונליין טרקשין ומרקטינג וגם כיום מקים סטארטאפ משלו (מי שמעוניין אגב- הם מחפשים מעצב תותח שיצטרף לצוות).
איתי הוא גם אחד האנשים שעזר לי להקים את פיקסל פרפקט.
אני ממליץ בחום לעקוב אחרי הבלוג שלו וגם לעקוב אחריו בטוויטר. הוא אחד מהיזמים/אנשי האינטרנט שאני יותר מעריך ותומך בחשיבות של העיצוב וחווית המשתמש יותר מכל דבר אחר במוצר, ולכן חשוב לכל מעצב לשמוע את מה שיש לו לומר (או במקרה הזה – לכתוב).
הערה חשובה: לא משלמים לי לכתוב את הדברים האלו. אני פשוט באמת ממש ממליץ, מכל הלב, לעקוב אחרי הבן אדם הזה.
בתור מעצבים ואנשי חווית משתמש בישראל – מעצמת הסטארטאפים השניה בעולם בערך – יש להמון מאיתנו עבודה עם סטארטאפים. הרבה מאיתנו גם משותפים בתהליך המחשבתי על המוצר בשלבים ההתחליים שלו ומלווים אותו דרך ארוכה. בנוסף, חלק מאיתנו חולמים על יום אחד להקים סטארטאפ משל עצמינו. לכן, בכל רעיון לסטארטאפ חשוב שנדע לזהות האם הוא עובד או לא עובד.
להמון סטרטאפים יש מודל עסקי מתוכנן להפליא, או שפונים לנישה ממוקדת שבטווווח תעוף על המוצר. אבל הדבר החשוב באמת הוא להבין – מה הכאב שהמוצר עונה עליו?
מה זה הכאב? יכול להיות כל דבר שעונה על צורך מסויים.
לדוגמה:
גוגל – "יש כל כך הרבה מידע שם בחוץ… איך אני מגיע למה שאני צריך?"
איביי – "אף אחד לא יוצא מהבית שלו לגראג' סיילס, אז איך אני מוכר את הדברים שאני לא צריך?"
דרופבוקס- ״אני צריך מקום לאכסן ולשתף עם מישהו״
פייבר- ״אני צריך פתרונות קטנים אבל איכותיים שיתאימו לתקציב הדל שלי״
פייסבוק – "אני ממש מעוניין לדעת אם היא פנויה?"
יש המון סטארטאפים בישראל – אבל תמיד צריך לחשוב- מה מייחד את הרעיון שלי? מה הכאב שהמוצר שלי עונה עליו? תכנית עסקית זה יופי, אבל הליבה היא הדבר החשוב.
אם יש לך כאב שהמוצר שלך עונה עליו- אז יש למוצר שלך פוטנציאל סופר גבוה להפוך לעסק מצליח שימכר בביליונים (בניגוד למוצר טוב, שימכר במליונים בודדים). עכשיו מה שנשאר (בין השאר) זה להתחיל לעצב.
הנה קישור לפוסט המלא למי שרוצה לקרוא (ויש שם עוד כמה פוסטים חשובים שמומלץ לקרוא).
