מהמחשב בבית עד למאדים

באמצע חודש מאי 2019, זה היה עוד ערב שבו ישבתי בחדר המחשב שנמצא בקומה העליונה בבית שלי. ילד, נער, איך שתקראו לזה – בגיל 15 וקצת. באותה תקופה הגדרתי את עצמי "בונה/מעצב אתרים" – תלוי מי שואל, כבר עבדתי עם מספר רב של לקוחות ועיצבתי אתרי אלמנטור שהייתי גאה בהם. הייתי מאוד פעיל בקהילת אלמנטור ישראל בפייסבוק – שם הכירו אותי רק לפי שמי אבל לא ידעו עליי שום פרט מעבר לזה. אפילו תמונת פרופיל לא הייתה לי, אפשר להגיד שחששתי שאנשים לא יקחו אותי ברצינות כשיראו שאני ילד.
בזמן שאני מסתובב בין הפוסטים בקבוצת הפייסבוק ראיתי סרטון ובראשו המשפט "תחרות העיצוב של אלמנטור לקהילת המעצבים הישראלית". בתור אדם תחרותי לא חשבתי פעמיים והחלטתי שאני אעצב אתר במיוחד בשביל התחרות – ראיתי את זה כהזדמנות לחשיפה, וגם אם לא אזכה, לפחות יהיה לי אתר מגניב לתיק העבודות.

התלבטתי איזה אתר לשלוח לתחרות ונזכרתי באתר שבניתי פעם בשביל התחרות החודשית של אלמנטור. האתר נכנס למצעד בחודש אוגוסט 2018 ויותר מאוחר עיצבתי אותו מחדש ופרסמתי בדריבל. האתר היה לחברה דימיונית ששולחת משימות למאדים.
מאדים ריתק אותי מאז ומתמיד – האופציה לחיים אנושיים על כוכב אחר תמיד נראתה לי כמו סיפור מד"ב, רק שהוא קרוב ואפשרי יותר מאי פעם. אני קורא על מאדים ומתעדכן כל הזמן בנוגע לתוכניות להגיע אליו.
החלטתי – אני אעצב מחדש את האתר ואקרא לו The Mars Mission.

אלמנטור ללא מעצורים

התחלתי לעבוד.
רשמתי את הפיצ'רים הייחודיים שהייתי רוצה שיכנסו לאתר ויהפכו אותו לכזה שימשוך את תשומת הלב של השופטים. על הדף כתבתי בגדול: חווית המסע בחלל. רציתי שהמבקרים באתר ירגישו כאילו הם טסים עכשיו בחללית למאדים בצורה מציאותית ככל האפשר. כמה שבועות קודם לכן אלמנטור השיקו את הפיצ'ר המדהים: Motion Effects – לא היה לי ספק שזו תיהיה הדרך המרכזית להשיג את התחושה הזאת.
האהבה שלי למאדים העלתה רעיונות מאוד יצירתיים שרציתי לשלב באתר, אבל חלקם היו יצירתיים מידי ולא ידעתי אם אוכל להקים אותם לתחייה עם אלמנטור. באותו זמן נהגתי להציב מעצורים לעיצוב שלי לפי "המגבלות" שהיו לאלמנטור, למדתי בזמן העבודה על האתר שאין חיה כזאת "המגבלות" של אלמנטור – אלמנטור אומנם מציע לנו אפשרויות עיצוביות מסוימות, אבל בעזרת מחשבה, שיטות עבודה יצירתיות וגם שימוש בתוספים – אפשר להשיג כל לייאאוט, כל פיצ'ר וכל עיצוב מסובך. מאז אותה התגלות אני עובד בחופשיות, בידיעה שאני אצליח להטמיע כל "שגעון" שיעלה לי עם אלמנטור בלי בעיות. גיליתי שהחופש העיצובי שיש לנו עם אלמנטור הוא לא רחב – הוא אינסופי.

שלחתי את האתר.
הייתי מרוצה והאמנתי בתוצר הסופי בכל ליבי.
דאגתי לפרסם על בסיס יומי את הלינק להצבעה לכל המשפחה והחברים במטרה להגיע לשלב השופטים – כי רק שם אוכל לדעת כמה האתר שלי טוב/או לא טוב.
עכשיו מחכים. מתח שיא.

והרי הפיינליסטים

שוב עלה פוסט לקהילת אלמנטור בפייסבוק – הפעם עם הכותרת: "20 הפיינליסטים של התחרות".
אחרי מעל שבועיים של המתנה מורטת עצבים הגיע הרגע שאליו התכוננתי.
אני נכנס לקישור. האתר שלי בשורה הראשונה. אני בגמר.
התרגשתי, המטרה האמיתית שלי הייתה להגיע לשלב הגמר כדי לבחון את היצירה שלי בעיניים המקצועיות של השופטים.
האמנתי בהשקעה שלי, האמנתי שאני יכול להיכנס לשלושת המקומות הראשונים. אבל גם חזרתי ואמרתי לעצמי שלא משנה מה יקרה בגמר, הישג ההשתתפות בו הוא מספק כשלעצמו.

מקצוענות לא תלויה בגיל

הגיע הרגע. הגמר הגדול.
אלמנטור הרימו אירוע מדהים, המון בלונים בצבעי שחור וורוד שהתנופפו ברוח הנעימה שהייתה באותו ערב.
רציתי לפגוש את האנשים מהקהילה שזיהיתי מהפייסבוק כדי להכיר אותם רשמית, אבל הלחץ שלי היה בשמיים – ישבתי וחיכיתי לרגע ההכרזה.
חלק מהשופטים בתחרות העבירו הרצאות קצרות ומאוד מעניינות, אולי במטרה להפיג מהמתח של הפיינליסטים.
ואז הגיע הרגע שלו כולנו חיכינו – ההכרזה.
חביב השופטים – עידו נבארו. אתר נהדר שסימנתי עוד מהשבוע הראשון של התחרות כאחד המאיימים על התואר.
מקום שלישי – ריקי ברקוביץ'. ריקי עיצבה אתר מדהים לסטודיו שלה, שאני ורבים חשבנו שיקח במקום הראשון.
לפני שהספקתי להתרכז שוב, כבר עברו למקום השני – רגע אחד… זה אני? פתאום ראיתי את האתר שלי על המסך. הופתעתי מאוד והתרגשתי להיות חלק מקבוצה איכותית כזו. קמתי לקבל את הפרס והתגובות העלו לי חיוך על הפנים. אני לוקח בחיבוק את התגובות המופתעות של אנשים לגיל שלי, ולכן התלחשויות כמו "איפה אבא שלו?" עושות לי רק טוב וצחוק בלב.
במקום הראשון זכתה יעל לוי – יעל עיצבה אתר מהמם עם אנימציות מגניבות, שמעביר את המסר נגד זיהום האוקיינוסים.
החווייה הייתה מרגשת ומשמעותית מאוד עבורי, היא אישרה לי את התפיסה שמקצוענות אינה תלויה בגיל. היא היוותה את האור הירוק שחיפשתי לכך שאני יכול להתנהל כמקצוען ולהתפתח בתחום שלי.

הזדמנות לקחת צעד קדימה

התעוררתי בבוקר שאחרי הגמר לכמות לא נתפסת של מחמאות והודעות. הבנתי שנכנסתי למשפחה הזאת שנקראת קהילת אלמנטור, לא ידעתי עד אז כמה היא חמה ומחבקת. התמיכה האדירה שקיבלתי מהאנשים המדהימים האלה סיפקה לי את הביטחון שהייתי צריך כדי להתקדם אל עבר המטרות והחלומות שהיו לי – בין השאר הקמת הסטודיו.
מני – מנהל קהילת אלמנטור ישראל בפייסבוק פנה אליי והזמין אותי להציג את הקייסטאדי של הפרויקט במיטאפ שהתקיים שבוע אחר כך. עניתי שאחשוב על זה, אבל התגובה הראשונית שלי הייתה: "מה לי ולזה?" – מעולם לא דיברתי מול יותר מ30 אנשים ובטח שלא ליותר מ3 דקות, ועכשיו אני אמור להציג את הפרויקט שלי מול 300 אנשי מקצוע? לא תודה.
אבל משהו עקצץ בי ולא נתן לי לדחות את ההצעה על הסף – ראיתי בזה הזדמנות לצאת מהאנונימיות ומאזור הנוחות שלי ולקחת צעד קדימה אל עבר ההתפתחות המקצועית והאישית שלי.
לקח לי כמה ימים לאזור אומץ ולענות בחיוב.

טריק של כדורסלנים

רק שבוע עבר מיום הגמר, ושוב אני מוצא את עצמי במתח – הפעם יותר גדול. בגמר לא הייתה לי משימה כלשהי – ישבתי וחיכיתי לתוצאות, במידה ולא הייתי מנצח כלום לא היה קורה. אבל הרצאה זה משהו אחר, אנשים מחכים לשמוע מה יש לי לומר – מה יהיו ההשלכות של בלאק אאוט? מה אם אגמגמם? אני לא רוצה לאכזב. אלו המחשבות שרדפו אותי כל אותו לילה שלפני המיטאפ.
גדלתי במשפחה של כדורסלנים וגם אני כזה. כבר מגיל צעיר לימדו אותי שלחץ הוא טבעי, אין שום בעיה בחרדה שלפני אירוע גדול ולרוב אין דרך להימנע ממנה – היכולת לא לתת ללחץ שלנו לנהל אותנו היא המפתח. לא צריך להיות קשר בין לחץ לביצועים.

הגעתי למשרדים של אמזון. ידעתי שאני אמור לעלות שני אחרי יעל לוי.
התחילו דברי הפתיחה של מובילי הקהילה. הופתעתי כשמני סימן לי: "אתה עולה ראשון". אבל הייתי מוכן וכבר רציתי להתחיל את ההרצאה.
עליתי. התחלתי לדבר. ההרצאה עברה חלק. אף אחד לא נרדם! זה כבר ניצחון.
לפי הפידבק שקיבלתי מהאנשים מאוחר יותר ידעתי להגיד לעצמי בבטחה – עמדתי באתגר.

משתלם לקפוץ למים

החשיפה שקיבלתי בפרק הזמן הזה, ביחד עם הבטחון שצברתי, זימנו לי הזדמנויות מקצועיות חדשות.
אני עובד על פרויקטים גדולים יותר ומעניינים יותר, הקמתי את הסטודיו שחלמתי לפתוח חודשים, התראיינתי לפודקאסט של אלמנטור, הצטרפתי כמנהל קהילת מעצבי אלמנטור ישראל ביחד עם מיקי צ'רניאק – מקים הקהילה, אני מוביל את פינת "השראה בשישי" בפיקסל פרפקט מגזין, וחשוב מכל – יצרתי קשרים עם אנשים מדהימים. ניתנה לי האפשרות ללמוד מאנשים מוכשרים ומובילים של התעשייה בארץ וגם בחו"ל. אני משתף פעולה אם אנשים שעד לפני כמה חודשים היו המודלים לחיקוי שלי בתעשייה – והם עדיין כאלה.
תמיד תיהיה בי הכרת תודה על ההזדמנות הזאת, שקיבלתי בזכות הקפיצה למים העמוקים.