מדי שבוע, ביום שישי, אנחנו מפרסמים אסופת אתרים ופרוייקטים שהלהיבו אותנו שמהם תוכלו לשאוב השראה. הפעם, ההשראה באה ממקום אחר לגמרי. קוראים לה נטע גנור, היא מעצבת מוכשרת וציירת מדהימה, היא חייכנית ומקסימה והסיפור שלה הוא אחד המדהימים שיצא לי להיתקל בהם. וגם לכם…
היי נטע, ספרי לנו על עצמך ועל הסיפור שלך.
הסיפור שלי מתחיל בעיר הבירה שלנו, שם נולדתי וגדלתי בירושלים של שנות השמונים. בבתי הספר תמיד הייתי פעילה מאוד – בספורט, בלימודים וגם חברתית. בעיקר הייתה לי אהבה גדולה לאמנות ומלאכות-יד.
בגיל 15, ביום שישי אחד בצהריים נתקפתי כאבים חדים בשכמות שהלכו והתפשטו כלפי מטה תוך שהם הופכים לתחושת נימול (כמו שנרדמת הרגל לפעמים). בתוך פחות מחצי שעה הפכתי למשותקת מהכתפיים ומטה, כתוצאה מדלקת חריפה בעמוד השדרה. עברתי אשפוז ארוך שכלל גמילה ממכונת הנשמה ושיקום של קרוב ל-3 שנים, בסופו עברתי עם המשפחה לבית חדש במרכז כאשר אני נושמת בכוחות עצמי, מזיזה את זרוע ואמת יד שמאל ונוהגת בכסא ממונע.
עוד בתקופת השיקום סיימתי חלק גדול מהבגרויות כך שדי מהר אח"כ נרשמתי ללימודי תואר ראשון במדעי המחשב, אותם סיימתי ב- 2001. באותה תקופה בדיוק התפוצצה בועת ההייטק, מה שבנוסף למצבי הפיזי הִקשה מאוד על מציאת עבודה, אך בעזרת כמה אנשים טובים בדרך מצאתי עבודה בחברת אפלייד מטיריאלס בתחום התוכנה ועד היום אני שם, בשנים האחרונות עוסקת בתחום ה- web – עיצוב UI, הקמת אתרים באינטרא-נט של החברה וקצת פיתוח פרונט-אנד.
במהלך העבודה עשיתי גם תואר שני במנהל עסקים עם התמחות במערכות מידע ולאחרונה סיימתי תיזה באוניברסיטת ת"א, אותה עשיתי בתחום שתמיד עניין אותי – ממשק אדם-מחשב. בפרט, המחקר עסק בחקר אייקונים, תכונותיהם ואיך אנחנו המשתמשים מזהים אותם.
בשנת 2003 התקבלתי לארגון אמני הציור בפה וברגל. לצייר בפה למדתי בשיקום ומאז אני לא מפסיקה (עוד על זה בהמשך…).
לפני כ-4 שנים התחתנתי עם אילן, בחור מדהים אותו הכרתי באינטרנט. נוצר בינינו חיבור חזק כבר מההתחלה והיום אנחנו כבר 7 שנים ביחד. הזמן עובר מהר כשיש מישהו מרתק ומקסים כמו אילן לחלוק אותו איתו. :)
מה משך אותך לעולם האמנות? מה הניע אותך להתחיל לצייר?
מאז שאני מכירה את עצמי היתה לי משיכה לעולם הזה. באופן ספיציפי, תמיד התעסקתי במלאכות-יד, אם זה פיסול מיניאטורות, גילוף בעץ, עיצוב תכשיטים, תפירה או אפילו סריגה, כל חומר שרק מצאתי – מצא את עצמו תחת ידיי. מאז אותו רגע בו איבדתי את היכולת להזיז את האצבעות, חיפשתי דרכים אחרות לבטא את עצמי מבחינה אמנותית.
בשיקום הכרתי מישהי שמציירת עם הפה וממנה קיבלתי את ההשראה לנסות לצייר עם הפה בעצמי. בהתחלה יצאו לי ציורים ילדותיים יותר ולאט לאט עליתי ברמה. הציור הפך מהר מאוד לתרפיה האהובה עליי.
מהם מקורות ההשראה העיקריים שלך?
לציור – בעיקר הטבע. נופים, חיות. מאחר ואני לא יכולה לשבת שעות בחוץ ולצייר, אני מבקשת מחברים שיצלמו לי תמונות. בד"כ מישהו מעלה תמונה או אלבום חדש לפייסבוק, אני מדפדפת, מוצאת משהו שקורץ לי לצייר אותו ומשם הדרך אל הקנבס קצרה מאוד. בהרבה מקרים אני מחפשת השראה ב- Google Images או ב- Getty Images. כמובן שהשראה יכולה להגיע גם ממקורות מידע מודפסים, מהתבוננות בחוץ או מסתם רעיון שעולה לראש.
לגבי השראה לעיצוב – המקור הכי גדול שלי הוא כמובן האינטרנט. בלוגים, מגזינים וכו'. זה גם המקור שהכי נגיש לי. לאחרונה אני מוצאת את עצמי יותר ויותר נמשכת לעולם העיצוב השטוח והטיפוגרפי ולומדת המון מפוסטים בפיקסל פרפקט :) .
מיהם האמנים/מעצבים שאת הכי מושפעת מהסגנון שלהם בעבודות שלך?
בתחילת דרכי כציירת הושפעתי המון מרנה מגריט וסלבדור דאלי. אפשר לראות את זה בבירור ביצירות הראשונות (הסוריאליסטיות) שלי.
עם הזמן עברתי לריאליזם והתפתח אצלי סגנון יותר ייחודי. עדיין, רמת הפירוט בציורים שלי ושימת הלב לפרטים היו ונשארו בהשראת מגריט.
בעיצוב דיגיטלי אין מעצב ספציפי שההשפעה שלו ניכרת בעבודות שלי. יש הרבה מעצבים מוכשרים, כמו כריס ספונר וניק לה, ומכל אחד אני לוקחת משהו.
כרגע העיצוב השטוח מקבל אצלי יותר ויותר במה, אבל יש בי ותמיד תהיה בי פינה חמה לאלמנטים סקאומורפיזיים.
תארי לנו את תהליך העיצוב/הציור מבחינתך.
תהליך הציור אצלי מתחיל בהכנת התמונה\קומפוזיציה אותה אני רוצה לצייר. לשם כך אני משתמשת בפוטושופ.
ההכנה כוללת בנייה של התמונה (אם היא מורכבת מכמה מקורות) והתאמה שלה (חדות, קונטרסט, גודל).
אח"כ אני משקיעה בין 1-5 שעות בסקיצה בעפרון על הקנבס, תלוי בגודל ובמורכבות הציור.
אחרי שלב הסקיצה מגיע שלב הציור בצבע. סוג הצבע האהוב עליי הוא אקריליק כי יש בו איכויות שמזכירות צבע שמן רק בלי הייבוש האיטי וריח הטרפנטין:).
הטכניקה שלי בעיקר בנויה על שכבות, בהתחלה אני צובעת יותר מֵימי ולאט לאט מוסיפה שכבות צבע יותר סמיכות. בציורים עם עומק כמו נופים, אני תמיד מציירת מהחלק האחורי לקדמי ולא להפך. למשל, אם יש שמיים, גבעה באמצע ושדה פרחים מלפנים אז אני לא אתחיל עם השדה.
במהלך היצירה אני אוהבת לתעד את התהליך. אפשר לראות לכך דוגמה בציור הספסל והצבעונים.
ספרי לנו על הספר שכתבת – "מי זה צמר" (למה בחרת דווקא בספר ילדים? מה היה לך הכי חשוב בספר?)
הערת העורך: זהירות, ספוילר (דלגו לפסקה הבאה אם אתם רוצים לגלות בעצמכם את העלילה ואת הסוף שלה):
"מי זה צמר" הוא סיפור בחרוזים על חיות שגרות במושב ומגלות יום אחד שעומד להגיע דייר חדש. מאותו רגע הן מתחילות להתווכח ביניהן וכל אחת מנסה לשכנע את שאר הדיירים למה דווקא היא ראויה להיות חברתו הטובה ביותר. בסוף, מתברר שהדייר הוא כלבלב חמוד שאוהב ורוצה להיות חבר של כולם.
האמת היא שהספר נולד מהסוף להתחלה, קודם נוצרו הציורים ורק אז נכתב עליהם הסיפור. כבר לפני מספר שנים התהווה לו אוסף לא קטן אצלי של ציורי חיות. מה שנתן לי את הדחיפה לכתוב עליהן סיפור היה סרט שראיתי על סופרת-מאיירת בשם ביאטריקס פוטר, שכתבה על חיות וגם ציירה אותן.
החיות היו ממש יוצאות החוצה מהנייר ומדברות איתה ואיפה שהוא הזדהיתי איתה מאוד והחלטתי שאני חייבת לכתוב משהו על החיות שלי, משהו שילכד אותן תחת קורת גג אחת וייתן להן מימד נוסף. ארגון אמני הציור בפה וברגל, בו אני חברה כבר כעשר שנים, הרים את הכפפה, הצמיד לי את העורכת וסופרת הילדים והנוער עפרה גלברט-אבני וביחד עבדנו על הסיפור שכתבתי. בפברואר 2012 הוא יצא לאור בהוצאת הארגון.
מה שהיה לי הכי חשוב בספר זה… הכל :)
אני טיפוס פרפקציוניסט והיה לי חשוב שכל פיקסל יהיה במקום ושלא תהיה אף טעות.
היום הכי חשוב לי שהספר יגיע לכמה שיותר ילדים. בסה"כ המסר של הספר הוא מסר של הרמוניה, שאפשר לחיות האחד עם השני גם אם אנחנו שונים זה מזה.
זה מסר שהייתי שמחה להעביר גם ללא מעט מבוגרים שאני מכירה…
מה נחשב בעינייך ההישג הגדול שלך עד כה?
ללא ספק הוצאת "מי זה צמר". אני מרגישה שזה הבייבי שלי, שיצרתי משהו מההתחלה ועד הסוף וזו תחושה שקשה לתאר במילים.
אם היית יכולה לשבת לכוס קפה עם מישהו (חי או לא) – מי זה היה ולמה?
סבא שלי ז"ל. הוא היה איש חינוך, רוח ותרבות, עם הרבה סבלנות ושקט פנימי. הוא נפטר כשהייתי בת 9 ולא הספקתי באמת להכיר אותו. אני חושבת שהוא היה גאה במה שהשגתי עד כה ובטוחה שהיינו מפתחים שיחה מעניינת, ממנה הייתי לומדת הרבה.
איפה את רוצה לראות את עצמך עוד 5 שנים מעכשיו?
אמא לילד\ה, ציירת טובה יותר, אחרי לפחות תערוכת יחיד אחת, עם הרצאה ב-TED ברזומה ובעלת דוקטורט.
תוכלי לספר לנו קצת על פרויקטים עתידיים?
בשמחה. בראש ובראשונה אני עובדת על ספר ילדים חדש – כתיבה ואיור. הפעם הגיבור הוא חיה קצת פחות שגרתית ואפשר לקבל על כך רמז באתר שלי :)
מחכה בקנה גם אתר לחברה חדשה שאני ממש בהתחלה של איסוף רעיונות עבורו. חוץ מזה אני מתכננת לצייר יותר סדרות של ציורים, ככה אולי יהיה לי יותר קל להיפרד מהם ולמכור אותם.
מסר כלשהו לקהילת המעצבים בארץ?
תמיד תפתחו את הראש ואת העיניים כי אין לדעת מאיפה תבוא ההשראה.
איפה ניתן לצפות ולרכוש את העבודות שלך?
בעקרון כרגע אני לא מוכרת את הציורים שלי כי קשה לי להיפרד מהם, אבל לאט לאט אני מרגישה שאני מתחילה להפתח בנושא אז יש על מה לדבר. מה שכן, ארגון אמני הציור בפה או ברגל בו אני חברה מוכר מוצרים (לוחות שנה, הדפסים על קנבסים, אגרות ברכה, תחתיות לכוסות ועוד) עם הדפסות מאוד איכותיות של ציורי האמנים, ביניהם גם ציורים שלי. ניתן לצפות בציורים שלי באתר שלי ובמוצרים של הארגון באתר אמני הציור בפה או ברגל וכמו כן ליצור קשר ולהזמין שם.
את הספר שלי, "מי זה צמר", ניתן לרכוש גם כן דרך הארגון. אפשר פשוט לשלוח מייל ל: peveregel[AT]gmail.com או להזמין בטלפון: 03-9317077.
[sep]
