מסלול סטנדרטי של מעצבים ומעצבות בישראל נעים בדרך די דומה – לימודים של 4 שנים באחד מהמוסדות להשכלה גבוהה, יציאה לשוק העבודה, מציאת עבודה בסטודיו לעיצוב/חברת הייטק, ולעיתים לאחר כמה שנים יציאה לדרך עצמאית כפרילאנס. באופן מוזר ונאיבי מאוד, החלטתי לשבור את המוסכמה הזו ולהתחיל הפוך לגמרי בסדר של הדברים.
בשנת 2013 התחלתי ללמוד תקשורת חזותית בשנקר. היינו המחזור הראשון במכללה שלא למד את תוכנת אילוסטרייטור של אדובי בזמן הלימודים, אלא בחודש אוגוסט שלפני (להתראות לחופש האחרון). קראו לזה ׳מכינה׳ והייתי משולהב לקבל כלים אמיתיים לעצב. בסוף המכינה עשיתי את המעשה הכי הגיוני שטרום־סטודנט יכול לעשות, ושלחתי מייל ללהקה שאני הכי אוהב – ג׳ירפות.
הסברתי להם שהרגע סיימתי ללמוד את התוכנה, ואשמח לעצב להם משהו בנוגע לסיבוב ההופעות שהכריזו עליו כמה ימים קודם לכן – 15 שנה לאלבום הבכורה. ראיתי בזה הזדמנות לשיתוף פעולה וביקשתי תשלום מינימלי – זוג כרטיסים להופעה.
שבועיים אחרי המייל המדובר צלצל אליי גלעד כהנא, גמגמתי בהתחלה ואחרי שהתאפסתי על עצמי – קבענו שאעשה איור לדוגמה (לא היה לי תיק עבודות, כמובן). אם יתאים – נמשיך. איירתי את הדבר הכי לא מפתיע – העטיפה של האלבום (צילום של הלהקה יושבים במושבי מטוס) בצורה וקטורית. לא מקורי במיוחד, אבל עבד יפה.
משם התגלגלתי לעצב את המיתוג המלא לסיבוב ההופעות (בלי אף ידע בטיפוגרפיה, אלוהים ישמור). זו הייתה חוויה מכוננת במיוחד, שבהמשך הובילה לכל-כך הרבה פרויקטים מגניבים. בדיעבד, הבנתי שהנאיביות שלי עשתה משהו קצת אחר, והיום, כמעט 5 שנים אחרי, יכול להעיד שהיא התוותה את הדרך המקצועית שלי כמעצב גרפי ויזם.
בפוסט הבא אשתף שלושה טיפים מתוך ההרצאה שלי – ׳איך לשגר חלליות קטנות?׳ – שעוסקת באיך ליזום פרויקטים עצמאיים ולבנות דרך קצת אחרת מהמקובל, כשלא תמיד יש לקוח בקצה. איך לשתף פעולה ולרתום אנשים אחרים וכמה סיפורים מהחללית הפרטית.
בא לי!
יש לך אינטואיציה, והיא מסתבר – ממש טובה. למרות שבאקדמיה כל פיפס קטן בפרויקט דורש הסבר, בחיים האמייתים זה לא כך (בשלבי עבודה התחלתיים). לפעמים, החשק הפנימי הזה שבוער בך לבחור את הטכניקה המסוימת והנושא הספציפי – יתברר רק בהמשך.
כשאני שואל את עצמי ׳למה?׳ בישיבת הקריאייטיב שמתחוללת בראש שלי, תמיד יש את המעצב ההוא בקצה החדר שאומר לי – ״בא לי!״. מה שיפה באינטואיציה, שהיא לא תמיד טועה ומשתכללת עם הזמן. יש מקרים שבהם רק בדיעבד זוכים להבין את הרציונל של הדברים וזה בסדר גמור. קל מאוד לפסול מחשבות ורעיונות רק כי אין הסבר מעמיק, ולפעמים צריך לעבור כברת דרך קצרה עם פרויקט בשביל להבין מה הוביל ל-״בא לי״.
תיזמו פרויקטים שאף לקוח לא ישלם עליהם
על חשיבות פרויקטי צד נכתב רבות לפני, גם פה בפיקסל פרפקט וגם באתרים אחרים. בגדול, הם מאפשרים להרחיב את הספקטרום היצירתי, בדיוק ברגע הקטנטן הזה שבו אתם הלקוח, נטול מגבלות תקציב, זמן ודעות. כלומר, יש הזדמנות ענקית בפרויקט צד לגלות מחוזות יצירתיים שלא ידענו שאנחנו מסוגלים ליצור, בסקייל קטן ובסיכון כספי מינימלי.
מאמין שבפרויקטי צד ניתן לפתור בעיות קטנות בחיי היומיום, כמו למשל – איך לפתח שיחה מעניינת ב-OkCupid?
פיתחתי עם חבר ומתכנת העל, דאן גיטיק, את QuoteLove – תוסף קטן ושובב לכרום שיעזור לכם להיות מקוריים באתר ההכרויות הגדול בעולם. במקום להתאמץ ולהזיע ביצירת משפטים שנונים, התוסף מתלבש על חלון השיחה ומאפשר לשלוח ציטוטים מויקיציטוט לפי נושאים – סרטים, ספרים, טלוויזיה, מוזיקה, שירה, ואישים מפורסמים.
תנסו, זה מצחיק מאוד ושובר קרח!
תוסיפו לכל אלו את העובדה שאין אף אדם בקצה השרשרת שמציב לכם תקרות זכוכית, ובום! אפשר לייצר פרויקטים הרבה פחות קונבנציונאלים. ההדף וההייפ של כל פרויקט כזה יכולים להביא עבודות נוספות בכיוון שהבאתם. תלוי עד כמה מתחשק לכם להפיץ אותו ולהשקיע גם בשיווק, כמובן.
אם כבר השקעתם בבייבי משלכם, אז למה לא?
ליצור לבד זה נחמד – ליצור ביחד זה וואו
עד שנה ג׳ הייתי צבא של איש אחד – גם כותב, גם מעצב, גם מפיק. בשנה ג׳ חוויתי לראשונה באקדמיה 3 עבודות קבוצתיות ב-3 קורסים שונים, והדבר הזה שינה לי את התפיסה לגבי יצירה. אם עד אז הייתי קנאי לה לעצמי, מאותה נקודה החלטתי לחפש כמה שיותר שיתופי פעולה עם אחרים, בעיקר מתחומים שונים משלי. במשך השנתיים-שלוש האחרונות יצרתי ויזמתי פרויקטי עיצוב ואמנות עם אמני ספוקן וורד (שירה מדוברת), מתכנת, צלמת ועוד.
הסימביוזה עם יוצרים מדיסציפלינות אחרות מאפשר להבין דברים חדשים ולקבל השראה איכותית במיוחד. יש בדיאלוג הזה כל-כך הרבה דברים נפלאים, ונעים לחלוק יצירה עם אנשים מוכשרים במיוחד.
אחד הפרויקטים שיזמתי בלימודים היה Poetry.Game – ספוקן וורד אינטראקטיבי (כנסו מהדסקטופ). במקום לצפות באופן פאסיבי ב-׳זוג של פייסבוק׳, ספוקן וורד נפלא של זיו הרמלין-שד״ר, אתם.ן יכולים.ות לשלוט בעלילה במספר צמתים קריטיים במיוחד בסיפור. העבודה הייתה שיתוף פעולה מהנה במיוחד עם דאן וזיו.
יוסטון, ממריאים?
במחשבה לאחור, הדרך המשונה שלי בחלל העיצוב נבעה בעיקר כי הייתי רעב להרגיש את ״החיים האמיתיים״, בזמן שבאקדמיה עסקו בדברים פחות מסחריים ויותר קונספטואלים. במובן מסוים, בצדק. מצד אחד, אלו 4 שנים שאפשר לבדוק מחוזות מסקרנים שלקוחות כנראה לא יאשרו בגלל סיבות תקציב/שמרנות, מצד שני, זה ה-זמן לפנות ללקוחות שמאוד מתחשק לכם לעבוד איתם. אם כבר לעבוד במשרה חלקי בזמן הלימודים, אז למה לא עם לקוחות מרתקים, שאתם מאוד אוהבים את היצירה שלהם?
איך התחלתם לעצב? ספרו לנו בתגובות!
רוצים לשמוע את כל הטיפים וסיפורים נוספים מהמסע בחללית?
ההרצאה הבאה של ׳איך לשגר חלליות קטנות?׳ תתקיים ביום חמישי הקרוב, 15.3, 13:00 (שעה קלאסית לסטודנטים/ות) במכללת שנקר (אודיטוריום 2000).
מוזמנים ומוזמנות, זה לגמרי בחינם.
