אז התקבלתם, למדתם, עברתם שלל הגשות ותקופות מבחנים וקיבלתם את התואר הנכסף בעיצוב. now what?
כבוגרת טרייה של מוסד לימודים, לא משנה כמה ינסו להכין אותך מראש, היציאה לשוק העבודה היא אינדיבידואלית ולחלק מאיתנו גם לא פשוטה. כנראה שזה הליך טבעי ואין באמת מוסד, בשום תחום, שיכול להכין את הסטודנטים שלו לעולם שאליו הם מייעדים את עצמם.
נהפוכו, חלקם אפילו מתיימרים שלא.
לימודי העיצוב הם סיפור קצת שונה. הם פרודוקטיביים ומאפשרים יציאה מיידית אל השוק, בפרט במגמות העיצוב האינטרקטיבי. הבעיה הגדולה היא שישנו פער בין מה שנלמד בבתי הספר לבין מה שקורה בפועל במציאות היומיומית. מצד אחד, אין הגיון בהעברת שיעור על כל פיצ'ר חדש שיצא, אך אם לא נעשה כך איך נוכל לקרוא לעצמנו 'אינטראקטיב', חוד החנית של עולם העיצוב?
לצערי, חלק לא מבוטל מהמרצים לא מעודכנים דיים בסטנדרטים שמשתנים בעולם הWEB. למשל, בחלק מהשיעורים נדרשנו לעצב לרזולוציה של 1024X768 בטענה שזה הגודל הסטנדרטי היום. ב – Smashing Magazine פורסמה כתבה ב-2009(!) שמלמדת כי הרזולוציה הזאת נמצאת בתפוצה של מתחת ל50%. באותו נושא, מרצה אחר שנשאל באיזה רזולוציה הוא מעצב אתרים, השיב כי 960 פיקסלים (בכתבה המצורפת יש דוגמא לרוחב אתר זהה).
כמו כן, זה ברור לכל שעולם המחשבים הנייחים מפנה את מקומו לטובת המחשבים הניידים, מה שמלמד אותנו עוד על תפוצת גדלי המסכים.
אם נשים בצד את בעיית גודל הפורמט שעליו עבדנו, גם בנושא חלוקת הדף נתקלנו בלא מעט קשיים. מעטים השיעורים והביקורות שבהם הוזכרו חשיבותו ותפקידו של הגריד. לחלק מהסטודנטים רקע קודם וחלקם תופשים את העניין יותר בקלות, אבל אף כיתת עיצוב היא לא אחידה ביכולות שלה, ובעיני היה חשוב ליישר קו בנושא.
גם בנוגע לחוויית המשתמש נאמרו דברים שאינם רלוונטיים להיום, לדוגמה: "אל תגרמו למשתמש לגלול". די בכדי לעקוב אחרי השראה בשישי כאן במגזין, ולראות שאתרים קמים היום במחשבה שהמשתמש לא מתעצל לגלול ולחקור את האתר בכדי להחשף ליותר תכנים.
בשיעורי הפלאש – היה ראוי לציין לטובה – שבהם פרויקטים התחילו כסקיצה על נייר והגיעו לכדי פרוטוטייפ עובד בסמארטפון. יש שמיהרו להספיד את ה AS3, אבל נוכחתי לדעת שאפשר לעבוד איתו גם במובייל. מצד שני, במבט חטוף אל עולם הדרושים נראה שפלאש שייך לנישה מאוד מסויימת, והמספרים בעולם התכנות מדברים בעד עצמם.
בפעם הראשונה שעבדתי על פרוייקט 'חי' שבו התמודדתי מול עיצוב אינטרנט למוצר אמיתי הרגשתי שחסרים לי ידע וכלים. מוסד הלימודים שלי לא הכין אותי מספיק טוב.
יכול להיות שבראייה לאחור ציפיתי ליותר מדי ממוסד הלימודים. קשה למצוא מעצב שהוא גם מעודכן על בסיס קבוע במה שקורה בתעשייה, וגם מרצה מעולה שיודע ללמד סטודנטים בוסריים. מצד שני, היה לי חשוב להכנס ללימודים פורמאליים, במטרה שיהוו לי קרש קפיצה לעולם שמחכה בחוץ, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. וזה לא רק במוסד בו למדתי, זה בכל מוסדות לימודי העיצוב בארץ.
לסיכום, אין ציפייה אמיתית שמוסד הלימוד, בכל תחום שהוא, יוכל ללמד אותנו הכול. היופי במקצועות העיצוב טמון בעובדה שתמיד תשאר פיסת מידע מעוררת השראה שלא נגענו בה בשיעור. יחד עם זאת, אין ספק שהידע המקצועי של המרצים והכלים הטכניים שניתנים לסטודנטים צריכים להיות ברמה גבוהה.
מרצים יקרים,
אנא, תדאגו להתעדכן. אפשר כאן בפיקסל פרפקט (ויש אפילו אחלה ניוזלטר בשביל זה), אפשר בסמאשינג מגזין, בניוזלטר ״סיידבאר״, ב-designer news, בצפייה בעבודות בדריבל וביהנס.
תהיו בעניינים, ותרגלו את הפרקטיקות בכדי שתוכלו ללמד אותנו איך לעבוד כמו שצריך. כדי שנוכל להבין מה קורה בעולם האמיתי, ולצאת מוכנים.
שלכם,
שני
נ.ב. מומלץ לקרוא את פוסט ההמשך שקרן ריז'נסקי כתבה – "אדוני המרצה חלק 2: איך לגשר על הפערים בין הלימודים לעולם האמיתי, ובכלל איך להישאר מעודכנים ובכיף!"
