ראיון עם הזוכה במקום הראשון של תחרות "Top Talent" לשנת 2012, רותם שמלי, בוגר מכון אבני, אשר עיצב את "הלקסיקון לשעת חירום".
לא מזמן הסתיימה התחרות Top Talent.
בתחרות התגלו המון כשרונות, הוגשו מאות פרויקטים מדהימים!
אך כמו בכל תחרות תמיד יש רק מקום ראשון אחד ויחיד.
קוראים יקרים… קבלו את רותם שמלי – מאחורי הקלעים.
היי רותם, ספר לנו מעט על עצמך ועל הפרויקט גמר שלך. איך הגעת לתחום של עיצוב גרפי? מה הניע אותך ללמוד את התחום?
ראשית רוצה להודות למנחת הפרוייקט, מיכל קסטיאל.
אני בן 26, מבת-ים. בתור ילד (ועד היום) מאד קסם לי כל עולם המשחקים (וידאו / מחשב וכו'). זה משום שבאלה יצרו מעצבים ואמנים עולמות שלמים דמיוניים ומטורפים שהציתו את הדמיון.
כמו כן, תמיד הרשימה אותי הכניסה לפרטי פרטים.
כמו הרבה מעצבים אחרים, תמיד אהבתי לצייר ולהתעסק בויזואליות.
גם כשהלכתי בדרכים אחרות, תמיד משהו החזיר אותי למקומות היוצרים והויזואלים.
אחרי הצבא, ניסתי ללכת על החלום הזה, ולהתקבל לתקשורת חזותית בשנקר ובמכון הטכנולוגי בחולון, אך נעניתי בסירוב.
מכון אבני היה המקום, או הבית, שקיבל אותי, ולא הייתי מחליף את זה בעולם.
מבחינתי היו אלה 4 שנים פוריות וייחודיות של "רנסאנס" אישי, ממש לידה מחדש, וזה בניגוד לשבלוניות והקבעון המדכא של 12 שנות לימוד ממשרד החינוך.
פתאום התגלתה בפניי פלטפורמה אחרת, בה אדם יכול לבטא את עצמו באמת, והמורה/המנחה מכיר אותך הרבה יותר ממורה בתיכון או ביסודי, ויודע לאן לכוון אותך אישית. באופן טבעי הרצון, היצרנות והפוריות עולים בהתאם.
פרויקט הגמר – "הלקסיקון" בודק כיצד התקשורת הישראלית, והחדשות בפרט, משפיעות על תפיסת המציאות שלנו, הקהל. החל מהעיצוב, דרך מבנה המהדורות ועד לתכנים.
במלחמת לבנון השנייה, שינה הערוץ השני את הפתיח, לפתיח "הוליווידי" אפוקליפטי.
נוספו לפתיח מטוסים, הבזקים והברקות.
הסלוגן שנבחר לפתיח זה: "ישראל נלחמת".
שימוש בגוף שלישי, ממש כאילו ישראל היא מדינה אחרת ואנו רק צופים עליה מהצד, בסרט.
מעבר למופע הראווה שנוצר, היו שם לא מעט אלמנטים של תעמולה פאשיסטית.
"הלקסיקון" חושף ומבקר את הטיפוסים והתבניות החוזרות על עצמן בכל זמן נתון בתקשורת הישראלית.
הפרויקט מכיל דמויות וטיפוסים הנמצאים בסיקורים השונים, תרחישים עם כותרות מוכנות, וממשק אינטראקטיבי, בו הדמויות מוצגות באופן אינטראקטיבי וניתן לבנות מיני פתיח לחדשות.
מה הייתה ההשראה שלך לפרויקט? איך עלית על הרעיון?
הרעיון התבשל אצלי די הרבה זמן, רק שלקח לי זמן להבין מה מקורו וכיצד לנסחו.
הטריגר, היה מלחמת לבנון השנייה, ופתיח החדשות המוגזם של הערוץ השני.
אז הייתי בצבא, וזה צרם לי, אך אז לא היה לי את הכלים, הידע והזמן לחשוב על כך.
הנושא התבשל במשך מספר שנים עד לפרויקט הגמר.
נקודת ההתחלה הייתה, שרציתי להתעסק עם הנושא של המזרח התיכון וכיצד הוא משפיע על החיים בישראל. כשחשבתי על כך לעומק, הבנתי שהמזרח התיכון מובא בפניי כל לילה בשעה 20:00 עם מהדורת החדשות, ובעצם כל מה שאני יודע על המזרח התיכון הוא בעיקר דרך הפילטר של מהדורת החדשות.
הבנתי שהעבודה היא למעשה על התקשורת, ולא על המזרח התיכון.
שם נעשה הקישור לאותו פתיח של מלחמת לבנון השנייה, ושם הבנתי שהרבה ממה שאני "יודע" הוא למעשה מעין בדיה ,סרט, ותעמולה תקשורתית שנובעת מאינטרסים כאלה ואחרים.
במחקר שלי, קראתי מאמר שעוסק בתעמולה הנאצית בהקשר של העיצוב הגרפי, להבדיל אלף הבדלות, והמחבר דיבר על לקסיקון דימויים שהיה ברשותם.
המילה לקסיקון הייתה המילה, שממנה הכל היה ברור לי, ולמעשה מאותה נקודה העבודה כתבה את עצמה.
איך ניגשת לפרויקט הזה? איך התחלת? מאיפה שאבת השראה?
ההשראה הייתה מספר מקורות עיקריים:
א. סוגים שונים של תעמולה – מפשיזם דרך קומוניזם ועד לתעמולה ציונית.
ב. ז'אנרים קולנועיים – מדע בדיוני, סרטי אסונות וכו' – בעיקר כרזות.
ג. סיקורים של מלחמות (בתקשורת הישראלית) – תמונות שטח, עיצוב הפריימים והמעטפת הגרפית.
בחופש שבין הסמסטרים אחת המטלות הייתה להגיש סמינריון בנושא שאנו נבחר.
החלטתי לכתוב אותו על נושא זה, ובו סקרתי את התמורות והשינויים בתקשורת הישראלית בהיבט העיצובי ומה משמעותו.
מהלך זה גרם לי לגשת לפרויקט בצורה יותר מושכלת ומבוססת.
כמו כן, הקורסים התיאורטים המשולבים בתוכנית הלימודים של מכון אבני ביחד עם האונ' הפתוחה העשירו את אותו מאגר ידע.
מקור ידע נוסף היה מיני סדרה של רוגל אלפר ששודרה בערוץ 8 "אתם שם בבית" ובה הוא סוקר את הפריים-טיים בישראל: מה השתנה, מה הוא משקף, ומה משמעותו.
לדעתי, כל ישראלי צריך לראות אותה.
מה היו השלבים בתהליך היצירה?
אחרי שהחלטתי ברמה האסטרטגית מה יהיו המוצרים, מה יהיה התוכן, כיצד יהיה מסודר וכל ההחלטות החשובות לגבי האיך והמה, ניגשתי למחקר הגרפי.
במחקר שאבתי המון השראה מכרזות של סרטי קולנוע ותעמולה פאשיסטית.
די מהר, הבנתי מה יהיה הסגנון: נקי, מועט בצבעים, וניגוד בין אלמנטים מלאי פרטים לבין אלמנטים מינמליסטיים.
האיורים בוצעו תחילה בעיפרון חיפוש קומפוזיציה ורישום, לאחר מכן עברו לאילוסטרייטור, שבו בניתי את האלמנטים, ולבסוף פוטושופ לחיפוש צבעוניות.
הצבעוניות היתה בעצם החלק המעניין והחשוב ביותר.
הגריד נבנה לאחר שהיו לי מספר איורים, והחלטה אסטרטגית של מה יהיה התוכן.
בזמן הבנייה התגלה שהיה צורך להוסיף ולהשמיט אלמנטים. ומשם הכל הסתדר בטבעיות.
יש לך תמונות מהתהליך עצמו? או מספר סקיצות?
בוודאי…
מדהים! אז עכשיו שהלימודים מאחוריך, ספר לנו על השאיפות לעתיד… לאן פניך מיועדות? במה תרצה לעסוק?
בגדול, פניי הם לעולם האינטראקטיבי, ו"החלום הרטוב" הוא להיכנס לתעשיית המשחקים – מחשב, סלולר וכל פלטפורמה שלא תהיה.
למה משחקים? כי זה מצית לי את הדמיון והיצרתיות, ומעבר לכך, בעיניי משחקים הם משהו שלא עושה רע לאף אחד, בניגוד להרבה תחומים אחרים בעיצוב. מטרתם להעביר חוויה, לרגש, ואולי להשפיע על החשיבה של המשתמש.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
בעוד 5 שנים לא ידוע, אבל מה שכן, הייתי רוצה לפתח משהו משלי.
אפליקצייה, משחק, לא יודע מהו בדיוק, אבל יש עדיין רצון לייצר, ומקווה שהוא לא יכבה.
בזמני הפנוי אני בין היתר מצלם טבע, ומקווה שאוכל לעשות זאת תמיד ואף להשתפר ולהתמקצע.
שוב, לא יודע לאן זה הולך אבל זהו אחד הדברים שבוערים בי.
מגניב! אז.. איפה אפשר לתפוס אותך?
בימים אלה עובד על אתר כך שעדיין אין משהו רשמי.
אבל ניתן לתפוס אותי מייל – shamlirotem[AT]gmail.com
ובאתר הזמני – http://shamlirotem.deviantart.
תודה רבה רותם!
אהבתם? התרשמתם? התמלאתם השראה?
כתבו תגובה מפרגנת, או שתפו בפייס שכולם יוכלו להנות.
