(המאמר כתוב בלשון נקבה, אך מכוון לנשים וגברים כאחד)
ביום חמישי האחרון התקיים אירוע ראשון מסוגו. לראשונה בישראל, התאחדו קהילות נשים שונות מתחום ההייטק, המוצר, חווית המשתמש והקריירה. יחד הן הקימו פורום שנקרא "Ladies 1st" – והפיקו האקתון לנשים בלבד.
הרעיון שעמד מאחורי ארגון האירוע, הייתה השאיפה לחשוף נשים לחווית ההאקתון ולדרבן יותר נשים להשתתף באינספור ההאקתונים שמתקיימים מדי שנה בארץ.
האתגר:
מארגנות ההאקתון בחרו להתמקד בתחום אקטואלי שמהווה ״נקודה כואבת״ לכל אחת מאיתנו באיזושהי נקודה בחיים – עולם התעסוקה ובפרט התעסוקה בעולם החדש
עולם התעסוקה העכשווי מציב אינספור אתגרים, אבל גם מייצר הזדמנויות.
היום אנשים מוצאים עצמם במרדף תמידי אחרי הכשרות, מפגשים מקצועיים, כלים חדשים ואפילו כיווני קריירה אחרים. מה שכולנו מחפשים בסופו של דבר, הם כלים שיוכלו לעזור לנו להשתלב בהצלחה בעולם התעסוקה ולהישאר רלוונטיים.
ואת זה באנו לנסות לפצח ולפתור ב-24 שעות.
אוקי, אז מה היה לנו?
הלו״ז:
9:00 – היום התחיל בפתיחה חצי רשמית, עם אנרגיות בשמים, המון מוטיבציה, חיבוקים וקצת כאוס בריא.
9:30 – התחלנו עם שתי הרצאות מרתקות- אחת על לחשוב בתוך הקופסא – אילוצים מגבירים יצירתיות || נעמה נחמני, SIT והשניה בנושא שוק עבודה המשתנה || כנרת דהן גרנית ממשרד העבודה.
10:00 – המשכנו עם עבודה אינטנסיבית בצוותים (עצמאית עם מנטוריות שליוו את התהליך. נגיע אליהן עוד מעט)
13:00-15:00 – בין לבין הועברו הרצאות בכל מיני תכנים (גם בהן ניגע בהמשך)
15:00-22:00 – עבודה ברעל בצוותים
22:00 – מעגל מתופפות עם אנרגיות בשמים, לחץ, עייפות והמון אנרגיות חיוביות
23:00 – חילקו לנו שמיכות ונתנו לנו ימבה חיזוקים ועצות
23:00-07:00 – עובדות ברעל על הצגת הרעיון,הקונספט, הפיץ׳ והמצגת שנציג לשופטות בקדם שיפוט
07:00 – רועדות מפחד, עייפות אבל חדורות מטרה- מציגות לשופטות בקדם שיפוט
9:00 – הרצאה מ-ד-ה-י-מ-ה של רונית כפיר האלופה
10:00 – אירוע הגמר- מתפללות שזה יהיה מהיר ושנגלה מהר מי הקבוצות שעלו לגמר
10:05 – מבינות שזה הולך לקחת נצח. מתייאשות, בוכות קצת ;)
10:05-11:30 – הצגת שמונת הפרויקטים המובילים לשופטות
וזה היה הרגע שבו הבנו שנכשלנו.
קבוצה אחרי קבוצה חשפו המארגנות מי הקבוצה הבאה שעלתה לגמר. כל הדרך החלפנו בצוות שלנו מבטים בטוחים של, זה שלנו. אנחנו פיצחנו את זה. עלינו לגמר.
בקבוצה האחרונה, שלא היתה אנחנו, נשבר לי קצת הלב. אני לא אשקר, האגו שלי נעמד על כיסא ואמר ״WTF?!". הרגשתי מאוכזבת, מאכזבת, כשלון. חוסר הוודאות של למה לא עלינו הציף המון מחשבות של ״זה לא היה מספיק טוב״ או ״זה היה קצר/ארוך/ברור/מעורפל/צבעוני/אפור/מורכב/פשוט מדי)״. מכירות את זה?
אז יצאתי להתאוורר בחוץ, קצת לנשום אוויר ושלחתי לחברות שלי לצוות את כל הרגעים הקטנים והגדולים, שעבדנו בפרך, עבדנו בצוות, קפצנו, חפרנו, ראינו קצת ״חמזמזמים״
ונזכרתי שוואלה, קרו בלילה הזה כמה דברים ממש מדהימים.
אז אני הולכת לספר לכן מה היה כל כך מדהים ולמה אני ממליצה לכן לחוות את זה גם.
ההספק:
ב-24 שעות החלטנו על קונספט > חקרנו את המשתמשים הפוטנציאליים של הפתרון > עשינו מחקר מתחרים > בנינו PRD> עשינו בדיקת התכנות טכנולוגית > אפיינו ועיצבנו מסכים גם למובייל וגם לדסקטופ > הגדרנו מודל עסקי > בנינו מצגת פיץ׳ והצגנו אותה.
בום.
אז למרות שההספק היה מצוין, והגענו לתוצר שאנחנו מאמינות בו ושאולי נרצה לפתח בעתיד, מה שעבד באמת היה הצוות. עבודה הצוות.
עבודת הצוות:
הגורם שנתן לנו בסיס טוב להתחיל איתו, היה האתגר שמארגנות ההאקתון הגדירו.
עולם התעסוקה השתנה עם השנים. השוק, המעסיקות ומחפשות התעסוקה, חוות אינספור אתגרים.
מצד אחד, קיים הצורך הגובר מצד המעסיקות בהגדרות תפקיד מדויקות ומפורטות יותר ואיתור מועמדות שהן לא פחות מ״וואנדר וומן״ (שווה לדבר על הסוגיה הזאת, אבל נשמור את זה למאמר אחר).
מצד שני, אנחנו נמצאות בחיפוש מתמיד. הכלי הבא, המיטאפ הבא, הטרנד הבא, הכנס הבא, הכישורים הבאים. אנחנו מותשות. וזה עוד בלי שדיברנו על תהליך חיפוש עבודה/ יציאה לעצמאות שהם מייגעים, מלאים בדחייה, פיקפוק והרגשת בלבול וחוסר וודאות.
כולנו בצוות חווינו קשיים בעולם התעסוקה, כולנו התחברנו לאתגר ולשאיפה ליצור לו פתרון, כולנו היינו חדורות מטרה.
נפגשנו יומיים לפני ההאקתון בבית קפה, הכרנו אחת את השניה והתחלנו לדבר על האתגר, ונקודות הזמן שבהם אנו חווינו את עולם התעסוקה ואתגריו.
החלטנו שצריך להתמקד בכיוון אחד. לאתגר היו 3 אפשרויות נישה שאפשר היה לבחור מהן. אנחנו החלטנו ללכת על 1- אתגר הכישורים והלמידה לאורך החיים.
שיתפנו את כל הרעיונות שעלו לנו לפני הפגישה וניסינו לחדד לעצמנו – מהי הבעיה שאנחנו מנסות לפתור?
הגענו ל-4 עקרונות מנחים שחשובים לנו בגיבוש הפתרון:
- להתמקד במיפוי החוזקות והחולשות של המשתמשות שלנו
- לתת לאנשים כלים, להדריך
- להציע כיוונים לאפשרויות מינוף כלכליות (כולל מציאת עבודה, אבל גם אולי הקמת עסק)
- להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות וחדשניות אבל גם פיזיביליות (ניתנות למימוש).
יהל ולאה, האינג׳יניריות של הקבוצה, הלכו לחקור התכנות טכנולוגית לפיתוח הרעיון.
שימרית ואני התחלנו לחקור מתחרים, שוק ומודלים פסיכולוגיים שיעזרו לנו.
עבודת הצוות בהאקתון עצמו
אני יכולה לכתוב פה ספר על כמות ההשראה ההדדית, המוטיבציה, היצירתיות והצחוקים שהיו במהלך ההאקתון. אבל מה עשיתן רע?
במקום זה, אני אגיד לכן מה לדעתי היו הגורמים שתרמו לעבודת הצוות המוצלחת שלנו.
- הצוות היה מאוזן מקצועית – שתי מפתחות, לאה מעולם ה-BI ויהל Full Stack. שתי מאפיינות חווית משתמש – שימרית ואני.
- אף אחת לא הגיעה לשולחן בתור ״אשת מקצוע״. לכל אחת יש את המקצוע שלה, והידע שהיא מביאה מעולם התוכן המקצועי – אבל באנו כאינדיבידואליות. כל אחת שיקפה לצוות במה היא טובה ומה היא אוהבת לעשות – ומשם חילקנו את התפקידים. כלומר – המפתחות לא היו חייבות לפתח. המאפיינות לא היו חייבות לאפיין. מי שרצתה לחקור קצת, חקרה. מי שרצתה לכתוב את המצגת – כתבה.
- פירגנו אחת לשניה. לא היה אגו על השולחן. כל הצעה נפתחה לשיח. ופשוט פירגנו אחת לשניה – ״יס יו קן!״ הכנו קפה אחת לשניה ברגעי עייפות, שמנו קליפים מצחיקים לעודד וחיבקנו כשהיה צריך.
- ״נשים נשים שק של נחשים״ – פחחחחחח. מי שאמר את המשפט הדבילי הזה וטבע אותו איכשהו בשיח המקומי שלנו – קפוץ לי. אם היית רואה את עבודת הצוות, לא רק של הצוות שלי, אלא של כל המארגנות והמשתתפות – היית קופץ. בדוק.
עוד דבר שהיה די מדהים בצוות שלנו, היה שגיבשנו את הפרויקט בגישה מאד ממוקדת משתמשת. זיהינו את קהל היעד, מיפינו פרסונה ופרסנו User Journey. כל כך עבדנו בגישת עשייה ממוקדת משתמשת, שאחת מחברות הקבוצה התאימה לפרופיל קהל היעד והפרסונה שהגדרנו, והיא הפכה להיות הבודקת שלנו.
תוך כדי גיבוש הפרוייקט, היא גילתה שהתכונות הכי חזקות שלה מבחינת כישורים אישיים, הן פתרון בעיות ועבודה עם אנשים.
אחרי שמיפינו את תחומי העניין שלה, מיקדנו אותה בזה שהכי משמח וממלא אותה והגענו ל- DIY.
״וואי, נזכרתי! לפני מלא שנים אמרתי לבן זוג שלי שאני רוצה אולי לפתוח סדנה וללמד בה אנשים DIY!״
בסיטואציה אמיתית בחיים שבה היא חווה בלבול, פתאום דרך הפרוייקט שגיבשנו, הוצפה למודעות שלה אפשרות תעסוקתית וכלכלית שכדאי לה לחקור.
פה אתן תצטרכו לסלוח לי. אני לא הולכת לספר לכן יותר מזה על הפתרון שלנו. אחרת איך נפתח אותו ונרוויח מיליונים? ;)
בואו נדבר על מה למדתי להבא.
איך כדאי לכן להערך לקראת האקתון?
מה כדאי להביא
- מטענים ללפטופ ולטלפון.
- מברשת שיניים ומשחה (אם חשוב לכן, כלי רחצה, סבון פנים, קרמים ופינוקים אחרים).
- האורות דולקים כל הלילה, אז אם בא לך לתפוס שעה שעתיים לישון – כיסוי לעיניים ואטמי אזנים יהפכו את המשימה ליותר קלה.
- בגדים להחלפה, בעיקר אם אתן בקטע של אינסטוש ובא לכן סלפיז עם עקבים. זה לא יצטלם טוב בשתיים בלילה:)
מה כדאי לעשות
- תגבשו צוות מראש, לא לחכות לדקה התשעים. אם להאקתון יש קבוצת פייסבוק – להציע את עצמך, או להתחבר למישהי שמחפשת צוות. זה מה שאנחנו עשינו וזה עבד אחלה.
- כדאי ליישר קו על הכיוון הכללי מראש. להגיע לכל הפחות עם חזון. מה הבעיה שאנחנו רוצות לפתור.
- לבוא מוכנות מראש ליום האירוע עצמו. להגדיר מראש בצוות – מטרת על, מטרות ביניים, קהל יעד, למפות את נקודות הכאב באתגר המוצג.
- כדי לגבש את כל הנקודות האלה, אני ממליצה בחום להשתמש בתהליכים כמו דיזיין ספירנט. תוכלו למצא המון מידע ברשתות החברתיות בקבוצות העוסקות בחווית משתמש, באתר של גוגל לדיזיין ספרינטס ואתן תמיד מוזמנות לפנות גם אלי להכוונה.
- לעבוד ממקום של "User Centerd". תגדירו לעצמכן- מי האנשים שבשבילן אנחנו מייצרות פיתרון? אילו בעיות אנחנו מנסות לפתור להם?
חשוב מאד – כל הצעה או רעיון ל״תוספת״ בפרוייקט- צריכה לעבוד במסננת של ״רעיון מעולה! אבל האם זה עונה על הצורך שאנחנו מנסות לפתור?״. אם הרעיון לא עונה על הצורך – שימו אותו בצד ברשימת ״פיצ׳רים עתידיים״ ( הידועים גם כבאקלוג (back log) לפסימיות או פיצ׳רים פרימיום לאופטימיות ביננו :).
- כדאי להגיע ליום האירוע מוכנות ככל האפשר מבחינת הפתרון עצמו. תבדקו את ההיתכנות הטכנולוגית, את המימושים האפשריים, את קהל היעד, את נקודות הכאב שמצאנו ואת הפתרונות להם- מראש.
אני יודעת מה עובר לכן בראש – אם צריך לבוא כל כך מוכנות מראש, מה הקטע של ההאקתון ב-24 שעות. שאלה טובה! :) על זה יש לי שתי תשובות בשבילכן.
אם אתן באות להתחרות בהאקתון – תדפיסו לכן את הרשימה שכתבתי ותנסו להגיע ל-80% ממנה לפני האירוע.
אם אתן באות לחוות את ההאקתון – מספיק שתמצאו צוות, תכירו אחת את השניה ותדברו על הכיוון שאתן רוצות ללכת אליו. זה ייתן לכן התחלה טובה.
מה כדאי לעשות יותר טוב להבא?
המנטוריות
היה מאד מועיל אם למנטוריות היה איזשהו פורמט לתהליך עבודה בהאקתון שיעזור לפקס את הצוותים, בעיקר בתחילת היום. זה יכול מאוד לעזור למשתתפות שהן פעם ראשונה בהאקתון.
משתתפות ללא צוות
בתחילת האירוע, עם כל ההתרגשות והבלאגן, נוצרה קצת אי נעימות שאפשר היה להקפיד יותר לפתור מראש. היה קצת מוזר לנשים שהגיעו לאירוע ללא צוות, שהן היו צריכות לעבור בשולחנות, או לעמוד בעמדת הקפה ולנסות ״למכור את עצמן״ לצוותים שיקבלו אותן.
ההרצאות
שילוב של הרצאות מקצועיות לאורך היום היה רעיון מצוין כי היו תכנים מאד מעניינים. אבל היה לזה מחיר. אני אישית הרגשתי שאין לי את ה״לאגז׳רי״ להשתתף בהרצאות. היתה פשוט המון עבודה להספיק עד הדדליין (אחת הסיבות למה מומלץ להערך כמה שיותר מראש). בנוסף לזה, כל פעם שחברה בצוות הלכה להרצאה זה קצת עיכב את העבודה. הייתי שואלת את עצמי בתור המארגנות האם הפורמט של האקתון הוא באמת מתאים לשילוב הרצאות? (אני חושבת שכן). אולי בשעות אחרות, מאוחרות יותר היה לזה יותר ערך ונוכחות?
הסיום
ארוך מדי. לתת במה ל-8 פרוייקטים זה הרבה מדי. 5 היו מספיקים. כואב, אבל בסופו של דבר- זה היה יום שישי.
פינת הפרגון
קודם כל, שאפו לקהילות הבאות שהיו אחראיות להרמת החוויה המדהימה הזאת
Product Queens (מנהלות מוצר), Lead With, WE – Women Experience, נשים בהייטק, באות ונשים מדברות קריירה.
- שיתפתן אותנו באתגרים שאתן מנסות לפצח ולטפל בהם מעבר להאקתון. בין השאר טיפול בפניות של נשים שעברו הטרדה מינית במקום העבודה או פגיעה מינית. עשיה מבורכת!
- הלוקשיין היה מצוין – היה נוח להגיע, היה מלאאאאא אוכל, היו לוחות מחיקים, שקעים לחשמל וקפה בקונטיינרים. שאפו!
- ההרצאות שהבאתן, ותרשו לי פה להאיר על אחת במיוחד שמרגשת אותי כל פעם שאני שומעת אותה – ״מלא נעים לי – לנעים מאד״ של רונית כפיר המדהימה!
- הפרטים הקטנים – השמיכות, המדבקות עם השמות, הגיבאוויז, הסטיקי-נוטס וכלי הכתיבה שעמדו במסדרון, המברשות שיניים בבוקר (!!!). כל הדברים האלה העבירו לנו מסר מאד משמעותי – היינו חשובות לכן ממש. הרגשנו. ריגשתן.
- האנרגיות החיוביות. מעגל תופים בעשר בלילה כדי להקפיץ את האנרגיות לעוד כמה שעות של עבודה, החיוכים והנכונות הבלתי פוסקת (גם עם עיניים אדומות מעייפות) לעזור. כל הזמן. תבורכו.
לסיכום
הרבה פעמים לאורך האירוע הרגשתי נורא עייפה. זה היה די אינטנסיבי. עברה לי בראש לא פעם המחשבה – I'm too old for this shit.
האם כדאי לכן להשתתף בהאקתון? ברור שכן! וגם לשאוף לנצח אם אפשר :)
האם אני אשתתף בעוד האקתון? ברור. אבל אולי אני אחליף לכובע של מנטורית, לחוות עוד משהו :)
בא לכן לשתף חוויות מהאירוע? אשמח לקרא, תוסיפו בתגובות!
