ב-5 השנים האחרונות עבדתי במספר סטודיואים לעיצוב ועיצבתי בעיקר מוצרים לסטארטאפים במגוון רחב של פרוייקטים החל מאפליקציות נישה קטנות ועד למערכות מורכבות. אבל משהו היה חסר.
מאוד נהנתי, עשיתי פרוייקטים מאוד מגוונים ולמדתי המון על עיצוב אבל נראה היה שמטרת העיצוב היא בעיקר לשמח את הלקוח עם עיצוב Wow, ובסופו של דבר, הצלחה פנימית של הפרוייקט נמדדה בעיקר לפי עמידה בלו״ז ואי חריגה מתקציב השעות שיועד לפרוייקט ולא על ידי פידבק ממשתמשים או האם המוצר בכלל עובד.
באופן אישי אני מאוד אוהב לעבוד שעות על כל עיצוב שלי, ואני לא מתבייש להגיד שאני אפילו מתגעגע לסקאומורפיזם ומקווה שהוא יעשה איזה קאמבק קטן. אבל, עדיין, הרגשתי שמשהו חסר לי.
התחושה שלי הייתה שאני מעצב בסוג של בועה, וכמה שזה באמת כיף זה לא הרגיש לי מאוד ״אמיתי״.
עצם ההנחה שעיצוב מוצר יכול להיות ״גמור״ הרגישה לי מוטעת.
אז מה היה חסר? משתמשים כמובן.
הייתי כל כך אובססיבי לגבי כל פיקסל בעיצוב שאפילו לא היה לי כל כך חשוב אם זה הדבר הכי נכון למשתמש.
רוב הפעמים אפילו לא זכיתי לראות משתמש עם המוצר הגמור ביד שלו בכלל.
היו גם פעמים שהייתי אפילו מקריב משהו קטן בשימושיות של המוצר כדי לשמור על העיצוב האידיאלי מבחינתי, מתוך ידיעה שאני לא אצטרך להתמודד עם פידבק של משתמשים והעיקר שזה יעבור את הלקוח.
מאוד רציתי לגדול וללמוד כמעצב ומה שלדעתי יכל לאפשר לי את זה יהיה ללוות מוצר לאורך זמן ולבדוק מה עובד ומה לא, ללמוד מטעויות ולתקן אותם ולא רק לשים דברים יפים בדריבל.
הפתון היה נראה ברור…
לעבוד על מוצר אחד.
היו בפני שתי אופציות, לפתוח סטארטאפ משלי או ללכת לעבוד באחד קיים. מכוון שלא היה לי איזה רעיון גדול (או כסף) בחרתי באופציה השניה.
זאת לא הייתה החלטה קלה אבל עזבתי את העבודה שלי בסטודיו שבו עבדתי והלכתי לעבוד בחברת SimilarWeb, סטארטאפ מאוד מגניב שעוסק במדידה של הרשת, שהיה נראה לי מאוד מעניין ומאתגר.
התקווה הייתה שאוכל לעבוד על המוצרים שלהם ולשפר אותם בעזרת הפידבק התמידי שהם מקבלים מהמשתמשים שלהם על כל הקלקה.
תיארתי לעצמי שכבר לא יהיה לי המון זמן לעשות את העיצובים שלי ״מושלמים״, לפחות מבחנתי.
לקחתי בחשבון גם שלא כל עבודה שלי תהיה מתאימה ומרשימה מספיק כדי לשים בדריבל, אבל הייתי מוכן לקחת על האתגר.
הפרוייקט הראשון שיקבלתי היה מאוד לחוץ, לא היה את הזמן שהייתי רגיל אליו כדי לעבור את כל התהליך שהתרגלתי אליו לפני שאני מתחיל לעצב, והיה צריך לקבל אישורים מהרבה אנשים לכל דבר.
התשובה שקיבלתי כששאלתי אם יש עוד קצת זמן היה שעדיף להעלות את זה כמה שיותר מהר ואז מקסימום אפשר לתקן בהמשך. זה היה לי קצת מוזר, אני לא הייתי רגיל לשחרר משהו לפני שהוא היה לגמרי גמור ופיקסל פרפקט.
בעבר, כאשר הדגש היה בעיקר על עיצוב, זה כמעט ולא הגיע לידי משתמשים. ועכשיו שיש המון משתמשים אז הרגשתי שאין מספיק זמן להקדיש לעיצוב והכל נעשה מאוד מהר.
ואז עברה לי בראש השאלה…
מהי בכלל החשיבות של עיצוב?
אז קודם כל כן, ברור שהוא חשוב. פשוט לא באותה הצורה שאני נהגתי לחשוב בעבר.
זה לא שלא יודעים להעריך עיצוב טוב, או כמה זה חשוב. אבל היה נראה שבסדר העדיפיות של בניית המוצר העיצוב נמצא במקום מאוד נמוך.
הפדיבק הראשון שקיבלנו על העיצוב היה שיחס ההמרה ירד, ומעולם לא שמחתי יותר. לא מזה שהיחס ירד אלא שסוף סוף קיבלתי פידבק אמיתי של משתמשים ועכשיו אפשר לתקן, ובאמת תיקנו.
אז מה למדתי מכל זה?
קודם כל שעיצוב כן חשוב, ואני בספק אם יש מי שיחלוק על זה.
אבל עיצוב צריך להיות הרבה יותר מסתם יפה, הוא צריך להיות פונקציונלי תוך כדי יצירת חיבור רגשי בין המותג, המוצר והמשתמש.
אנחנו מקבלים מחמאות על ה-UI שלנו כל הזמן, וזה לא בגלל שהוא הדבר החשוב ביותר אלא בגלל שזה הדבר שהמשתמש שם לב אליו ראשון ולא תמיד יודעים כמה עוד עבודה אחרת נעשה אם הכל נעשה נכון.
אחרי שיצא לי לעבוד על עוד כמה פרוייקטים, וקיבלתי הכרה יותר טובה של תהליך העבודה על מוצר אני מבין הרבה יותר טוב את המקום שמקבל העיצוב.
אני מבין שמוצר לא יכול להתבסס ברובו על עיצוב, ולא משנה כמה הוא מרשים.
זה לא אומר שלא צריך תמיד לשאוף לעיצוב הטוב ביותר שאפשר, אבל זה אומר שיש עוד הרבה גורמים שצריך לקחת בחשבון במיוחד שעובדים על מוצר קיים שכולל המון פיצ׳רים שחייב תמיד להתקדם כדי להתפתח ולהשאר רלוונטי. צריך לשחרר ולבחון גרסאות ופיצ׳רים חדשים כמה שיותר מהר ולא ״לבזבז״ זמן על עיצוב מושלם.
גם אם זה כל מה שבתור מעצב בא לך לעשות.
————-
הכתבה פורסמה במקור ב HackingUI.com
