אחרי שב-2012 הרצתי וכתבתי את הפוסט שמסביר למה מעצבים צריכים לדעת לכתוב קוד, במאמר הבא אני אסביר למה מבחינתי בשנת 2014 מעצבים כבר צריכים להיות בשלב הבא.

אני אתחיל ואציין שיש הבדל גדול מאוד בין ״לא צריכים להתעסק בתכנות״ לבין ״לא צריכים לדעת תכנות.״ הדיון על הנושא הזה תמיד ידע לפתוח וריד אצל מעצבים. יש את אלו שממש לא רוצים לדעת לתכנת ויש את אלו שיודעים ומנסים להסביר למעצבים שלא יודעים עד כמה זה רק יעזור להם.

אז האמת היא כזאת (וזה מגובה בהוכחות ואין ספור מודעות דרושים): מעצבים שיודעים לכתוב קוד – סיכוייהם להתקבל לעבודת עיצוב אינטראקציה גבוה בהרבה, והם גם ירויחו יותר כסף. אני אוסיף גם את האמת שלי: מעצבים שיודעים לכתוב קוד גם יעצבו חויות הרבה יותר משמעותיות ומוצלחות מאשר מעצבים שלא יודעים קוד. כי הם יודעים את המגבלות הטכנולוגיות, ואיך להתמודד איתם, וכי השיתוף פעולה שלהם עם מתכנתים יהיה יותר פורה ויניב תוצאות הרבה יותר מוצלחות. אפשר להשוות את זה אפילו לשני אנשי עסקים שעובדים יחדיו בצוות. אחד מדבר עברית והשני סינית. אם שניהם יבינו גם את השפה של האחר לא תהיה בעיה. אפילו יותר טוב אם הם ידעו לדבר אחד את השפה של האחר – אז התקשורת ביניהם תהיה טבעית. אז ברור שללמוד סינית לוקח זמן – אבל אם אתה מתכוון לעבוד עם סינים כל הקריירה שלך – צמוד – והתוצאות שלך תלויות בסינים – אז כדאי שתלך ותלמד סינית. לפחות ברמה של לדבר.

אבל עם כל זה, אני כותב את הפוסט הזה כדי לדבר על נושא הפוך – למה מעצבים כיום לא צריכים לכתוב קוד בעצמם…

״ברגע שאני אלחץ על הכפתור הזה כאן, הזמן יחזור אחורנית ב…״

בואו נחזור אחורה בזמן. בשנים של 2007-2010 (פה בארץ כמה שנים אחרי אבל עדיין) יכולנו לראות מגמה בשוק הטכנולוגי בו העיצוב התחיל להתחבר לקוד. מעצבים ומתכנתים יחדיו מצאו פתרונות ליצירת אנימציות באתרים לשיפור החוויה (UX – מושג שהיה קיים תמיד, אבל שאף אחד לא השתמש בו בזמנו), ועוד כל אלו בלי פלאש.

jQuery והשימוש בספריות ג׳אווהסקריפט התחילו להיות פופולאריים (זוכרים את MooTools?). התחלנו לראות באתרים כפתורי back to top שהיו מקפיצים אותנו לראש העמוד באנימציה של גלילה, וכל מני נסיונות לאפקטי רולאובר על תמונות. אבל המושג ״מתכנת פרונט אנד״ עוד לא היה קיים בזמנו. היו רק ״מעצבים״ ו״מתכנתים.״ בארץ היו כל מני קורסים של ״וובמאסטר״ שבעצם נגעו 20% ב-HTML ו-80% בפלאש ולא נתנו למעצבים מספיק כלים כדי להתקדם לעתיד – כי אף אחד לא יכל לצפות את העתיד.

מעצבים בזמנו התחילו לקבל את הצורך לפתח בעצמם את האתרים אשר עיצבו בשביל לתת את התשומת לב המירבית לפרטים הקטנים ולייצר אתרים שהעיצוב שלהם הוא פיקסל פרפקט – אבל כבר בקוד.  ואז הגיעה וורדפרס, דאז עוד פלטפורמה לבלוגים בעיקר, אבל בעקבות דרישות הקהל התחילה לקבל פנים של מערכת ניהול תוכן איכותית לאתרים רגילים.

וורדפרס הייתה מערכת מעולה למעצבים ללמוד. הייה אפשר להבין אותה די מהר ולהקים אתרים שלמים עם מערכות ניהול תוכן ללקוחות מבלי להעסיק מתכנתים (אני יודע שאני רכבתי קצת על הגל הזה). התוצאה הייתה אתרים סופר-איכותיים, בעלות מינילית ובהכנסה מקסימלית, בפחות זמן מאשר לשלוח למתכנת ולהתחיל להסביר לו למה ואיך…

בואו נרוץ קדימה בזמן…

באיזור 2010 התחלנו לראות איך עיצוב ופרונט אנד התחילו כבר להתמזג. לכל קונספט עיצובי/UXי בדריבל יכלנו למצוא כמה ימים אחרי כבר פרוטוטייפ מוכן בקוד (דוגמה של אריק דיינר משנת 2011). הנה עוד דוגמה מעולה מסוף שנת 2013 – הנה עיצוב מגניב בדריבל לקונספט חוויה של מילוי טופס והנה הגרסה שמישהו עשה לו בקוד ב-codepen (שזה כמו הדריבל למתכנתי פרונט אנד).

באותו הזמן היה אפשר לזהות גם את שפות הפרונט אנד מקבלות (ובצדק) חיזוק וכלים שמקרבים אותן לכתיבה של תכנות פרופר. כלומר שפות הפרונט אנד התחילו להתקרב יותר לתכנות רגיל בשפות תכנות רגילות באמצעות כלים ופריימוורקים (פלטפורמות) לפיתוח שהתחילו לצמוח. כלים כמו SASS ו-LESS התחילו לאפשר לנו ליצור פונקציות ולולאות בתוך ה-CSS שלנו. מעצבים התחילו להשתמש בכלים כמו Grunt, Emmet ו-  coffeescript, שלא לדבר על שיפור והתייעלות בתכנות באמצעות ה-terminal של המק.

כל אחד מאלו (בואו נקרא להם כלים להתייעלות קידוד פרונט אנד) יש עקומת למידה ארוכה ולוקח זמן ללמוד את הכלים הללו בצורה טובה ושלא לדבר על להגיע למצב שמשתמשים בהם בעבודה בצורה יעילה מבלי לבזבז את הזמן של המעסיק/לקוח. העובדה הזאת מקשה מאוד עלינו – המעצבים שיודעים לכתוב קוד – מכיוון שעכשיו יש כבר דרישה להשתמש בכלים האלו בעבודת פרונט אנד. גם מצד הלקוחות שכבר עובדים איתם וגם מצד דרישות השוק – כי אפליקציות ווב ואתרים כבר לא פשוטים לקידוד כפי שהיו פעם. מה שמביא אותי לנקודה הבאה…

ממשקים נהיו הרבה יותר מסובכים לעיצוב מפעם

בימים אלו, כל מעצב חייב שיהיה לו את הנסיון והכשרון להתמודד עם ממשקים מורכבים מאי פעם:

• כמות הפלטפורמות גדלה בצורה יוצאת דופן ועדיין גדלה מיום ליום (״אוקי גלאס… צרי לי עוד פלטפורמה לעצב אליה״). מעצבים צריכים לדעת איך לעצב לכל פלטרפורמה בנפרד עם ה-design patterns המסויימת שלה. לדוגמה באייפון לדעת איזו רזולוציה, מה מקובל בהנחיות העיצוב של אפל, איך לחתוך עיצוב לאייפון, כו׳. וזה עוד בלי להזכיר את אנדרויד ו-9 patch.
  אגב, אמנם אנחנו צריכים לדעת איך לעצב לפי כל ההנחיות של כל פלטפורמה אבל יש לנו את האתגר של להביא את המותג אליו אנחנו מעצבים לידי ביטוי בעיצוב למרות המגבלויות. וזה מביא אותי לנקודה הבאה…
• בתקופה של עיצוב שטוח שהמון אפליקציות נראות פשוט אותו הדבר, מעצבים צריכים לדעת איך לעצב עם מינימליזם בסביבה עמוסת תוכן, אבל עדיין להיות מסוגלים ליצור ייחודיות בעיצוב שלהם. זה אתגר פסיכי, וכל מי שמעצב אפליקציה בימים אלו יכול להזדהות איתי.
• בנוסף לכל זה, כיום המשתמשים שלנו הרבה פחות סבלניים לטעיות ופאשלות בחווית משתמש. אם גרמתם להם להוריד את האפליקציה – you better be sure to give them their money's worth. אנחנו בעידן שבו יש חוויות מדהימות שם בחוץ, וזה הציב רף גבוה. מי שלא מסוגל להתמודד – לא מצליח בשוק הזה. מעצבים חייבים להיות הרבה יותר מחוברים לתהליכי חווית משתמש (UX) ולזהות פאשלות ב-flow ובחוויה עוד לפני שהעיצוב מוגש לתכנות.

בקיצור, ההתקדמות של הפרונט אנד היא לא רק בפרונט אנד, היא גם בעיצוב, ועלינו כמעצבים להדביק את הפערים ולא להשאר מאחור.

ממעצב ממשק למעצב מוצר (ולא, הכוונה היא לא למעצב תעשייתי)

מעצבים בימים אלו מתחילים לקחת על הרבה יותר אחריות בחברות מבחינה שיווקית ואפיונית, ובגלל שהעולם מתחיל להבין שמוצר יכול לקום וליפול על חווית משתמש – מתחילים לתת לנו המעצבים הרבה יותר משקל ואחריות בהחלטות השיווקיות של המוצר. אנחנו פתאום מוזמנים לישיבות שמדברים בהם על פיצ׳רים חדשים והאם הפיצ׳רים מתאימים לויז׳ן של החברה ולמשתמשים. מחלקת המרקטינג מתייעצת איתנו על החלטות שיווקיות… ומאחר שאנחנו אלו ש״מגלפים ידנית״ את המוצר, אז אפשר להבין שזה תהליך טבעי לחלוטין. הרי אנחנו מבינים מהבפנים את הצרכים של המשתמשים. אנחנו אלו שיוצרים את הניצוצות בין המשתמש לחברה שעבורה אנו מעצבים. לכן אנחנו מתחילים לקבל שינוי מ״רק״ מעצבי ממשק/חווית משתמש – למעצבי מוצר (מושג שמתחילים לראות בעולם במודעות דרושים – ״In need of a product designer״).

מהנסיון שלי

אני אישית יודע לתכנת. אבל אני מוצא את עצמי מתכנת פחות ופחות מאחר ויש לי דרישות עיצוב מוצר די משמעותיות שלוקחות הרבה זמן. אני עדיין מרגיש מחוייב להתעדכן ולתרגל את שפות הפרונט אנד מדי פעם, ואפילו ללמוד כלים חדשים, אבל אני עמוס במשימות עיצוב וניהול מוצר שמגיעות אליי מהצוות איתו אני עובד.

אני מבין שבעידן הזה – שבו אפליקציות שולטות על העולם – יש לנו הרבה יותר משמעות כמעצבי מוצר – ואנו חייבים להיות הרבה יותר מגוונים ולהצתייד בהרבה יותר כישורים מאי פעם.

אז לסיכום, אני מאמין שכל מעצב שרוצה ממש להצליח בתעשייה הזאת חייב לדעת לכתוב קוד (במידה מסויימת), חייב להבין בתהליכי UX (במידה מסויימת), חייב לדעת לתקשר היטב עם הסביבה ומתכנתים, חייב לדעת איך לנהל מוצר (במידה מסויימת) אבל הכי חשוב מכל – לדעת לעצב. ללא פשרות, ללא מידה מסויימת, ותמיד לשאוף להשתפר בעיצוב.

עכשיו תורכם

מה אתם חושבים? מוזמנים להשאיר תגובה. עכשיו תסלחו לי בזמן שאני הולך לקרוא מאמר על למידת תכנות אפליקציות iOS למעצבים :)